נְפִילָה

נְפִילָהf. (נָפַל) 1) falling. Sot.VIII, 6, a. e. v. נִיסָה. B. Kam.V, 7 (54b) לנְפִילַת הבור as to the laws relating to an animal falling into a pit (Ex. 21:33 sq.). Y.Ber.I, 3d top שתסמכנו מנְפִילָתֵנוּ that thou mayest support us in our downfall.Pl. נְפִילוֹת. Yalk. Esth. 1058 (ref. to Esth. 6:13) שתי נ׳ הללו למה why this double use of nafal? 2) (v. מַפּוֹלֶת) quantity of seed required for a field. Peah V, 1 נותן לעניים (ב) כדי נ׳ (Y. ed. פְלָהּ; לעניים) he must give to the poor as much as the field requires for seed (v. Maim. a. l.; oth. opin.: as much as is generally dropped at cutting); B. Mets. 105b. Ib. IX, 5 אם יש בה כדי נ׳ (Y. ed. נִיפְלָהּ) if the field yields as much as is required for seed, expl. Y. ib. 12a כדי הזרע הנופל בה; Y.Peah. V, 18d כדי ניפלת (corr. acc.).Y.Orl.I, 60d top כדי נפילתה R. S. to Orl. I, 2, v. טְפִילָה.